פט גרוסי הוא בן 28 מלוס אנג'לס שמתעד בתפקיד פעיל הילד. גרוסי גדל כמקהילת ילדות, והמוזיקה שהוא מעלה מראה שהוא עדיין נער מקהלה בלב. גרוסי שר בפלסטו המתנשא והמרק תוך בניית קתדרלות נוצצות של צליל מנבל, סינתוסים, רפידות תוף, שוטף של reverb ואפקטים קוליים מצמררים. זו מוזיקה קנונית, אך היא מושפעת באותה מידה מהגל החדש של האצטדיון של Tears For Fears ומהסטיות האלקטרו-פופ המעוותות הקוליות של The Knife. בשנת 2010, גרוסי שיחרר את ה- EP הבכורה שלו, קרטיס ליין. שנה לאחר מכן הוא עקב אחריו עם אלבומו הראשון אי פעם, You Are All I See המרשים להפליא.

מה התחלתך בצליל?

"התחלתי לשיר במקהלת הנערים בפילדלפיה כשהייתי בת תשע. זו החוויה הראשונה שלי עם ביטוי מוזיקלי בכלל. שכנעתי את אמא שלי להסיע אותי לפילדלפיה לאודישן למקהלה, אז זה משהו שרדפתי אחריו. שרתי במקהלת בית הספר שלי, והבמאי משך אותי הצידה ואמר שאני יכול לעשות אודישן למקהלה הגדולה והמקצועית הזו יותר. לאחר שמישהו יגיד לי שאני יכול לעשות משהו כזה ממש השראה אותי לרדוף אחרי זה. דבר חיובי, הייתי צריך לנסוע לאירופה ואפריקה ואוסטרליה בילדותי. זה באמת פתח את עיניי לעולם. אני חושב שזה גם השפיע ממש על הסגנון המוסיקלי שלי, אפילו עכשיו."

האם תמיד רציתם ליצור מוסיקה בהשראת זמנכם כקוריסטיסט בילדות?

"מעולם לא ישבתי וחשבתי על הקונספט הזה, שאני רוצה לעשות מוסיקה מקהלתית עם צליל פופ. זה די פשוט יצא. זה היה ממש משהו שנצרב לי במוח מוקדם, ואז כשהתיישבתי ל ליצור משהו חדש זה יצא שוב. ברגע שהעניינים התחילו להתגלגל, רציתי איכשהו להשחיל את המחט בין מוזיקת ​​פופ, למוזיקת ​​הרדיו שכולנו שרים לה ואז סגנון אפל יותר, אקספרימנטי יותר. ה- EP היה בשבילי, הרבה יותר חקירה של עשיית מוזיקה. השירים קצת יותר נגישים עבורי. לאלבום הזה התעניינתי ליצור משהו עם קצת יותר עומק ותחכום אליו."

איך מצאת את היצירה שלך נתפסת - או אולי, כמי שלא מורגשת - על ידי העולם?

"באופן כללי אנשים ממש קלטו את מה שאני עושה. לא היה רעיון רעיוני חזק שאנשים היו צריכים 'לקבל', כך שה- EP היו רק שירים. אני יותר מסוקרן מאיך שאנשים הולכים לבחור מלבד התקליט החדש, איך הם מתכוונים לפרש את השירים החדשים. אני חושב שזה ממש מרתק."

האם שיר הפתיחה ב- You Are All I See הוא רצועת הכותרת, כמו ההזמנה שלך לעולם התקליט? סוג של שיר אהבה למאזין?

המיקום של השיר הזה היה מכוון מאוד. זה היה השיר הראשון שכתבתי לאלבום, וזה הרגיש, במובנים רבים, כמו הקדמה מחדש אלי, כמוזיקאי. יש לו את זה הרבה זמן, מבוא ריק של נבלים מעוכבים פשוט; זה הרגיש כמו הרענון הזה למי שאני ומה שאני עושה; כל אותם אותם גורמים שהיו ב- EP הקודם."

מתי התחלת לנגן בנבל?

"התחלתי לנגן על הנבל בערך בשנת 2003. זה תמיד היה כלי שסיקרן אותי. היה לי חבר שאמא שלו הייתה נבל, והוא גדל לקחת ממנה שיעורים. ויום אחד הוא החזיר ויולה הוא שכרתי לחנות מוזיקה, ואני די תייגתי, ושם היה להם אולם תצוגה שלם של נבלים. האישה אמרה לי: 'היי, אם אתה רוצה נבל, זה 30 דולר לחודש, ואתה יכול לשכור לבעלות. ' ובלי אפילו לחשוב על זה, חתמתי על פיסת הנייר ויצאתי עם נבל, אחר כך לקחתי כמה שיעורים מחנות הנבלים וסיימתי בעלות על הנבל הזה, ומכרתי אותו, שודרגתי לאחר מאז מאז ומתמיד אני פשוט מנגן את זה. לא הייתה שום נקודה אחת שידעתי שזה יעבוד במוזיקה, פשוט תמיד הוספתי פיסות נבל קטנות בהן חשבתי שהיא מתאימה. והאלבום יש יותר נבל מכפי שאי פעם השתמשתי בו בעבר."

מבחינת מערכי הפופ-מוסיקה המסורתיים, חלקי הרכיב שבהם אתה משתמש הם יוצאי דופן. האם מצאת את זה, בשלב מסוים, קשה לשלב אותם, לגרום לאלמנטים אלה לעבוד יחד?

"לא. מעולם לא הייתי בנקודה בה ניסיתי לכפות דברים. אם אי פעם שיחקתי שיר והנבל פשוט לא התאים, פשוט לא הכנסתי אליו נבל. אם הקול שלי לא תאם לסאונד מסוים של צליל במקלדת, פשוט לא הייתי משתמש בצליל הזה. פשוט חיכיתי לאותם רגעים שבהם הדברים יכלו להתלכד; איפה יכולתי לשלב את הנבל הזה, וכמה סינטוסים, וכמה ארפגיגטורים, וכמה דוגמאות לתוף. כשאני יכול לגרום לכל אותם אלמנטים שונים לעבוד יחד, זה הרגע בו אני חושב שאני במיטבי."

אילו תכונות איחדו את השירים ב- LP?

"אחרי שכתבתי 15 או 20 הדגמות לאלבום, אלה שהכי עניין אותי היו באופן מפתיע הרבה יותר איטי. איטי ממה שאני כותב בדרך כלל, שהוא די איטי מלכתחילה. איטי יותר, כהה יותר, קצת יותר מוזר. אני לא בטוח מה הוביל אותי לעשות דברים קצת יותר כהים. זה אולי הייתי מנסה לא להתגבר על זה יותר מדי, יפה מדי. לנסות לתת לזה קצת יותר עומק, באמצעות שירה מדוכדכת. ומפתחות קלים על הנבל. באופן טבעי אני נוטה להיכנס להרבה קשקשים של ג'-מז'ור, אז ניסיתי להעיף יותר ל- F # -minor. רק כדי לנסות להיות קצת יותר מצמרר-יפה, או משהו."

האם אתה חושב שהצלחת לעשות שיא מצמרר?

"יש בהחלט קטעים שבהם אני מרגיש כאילו מסמרתי לגמרי את מה שניסיתי ללכת. החלק הסופי של 'דרך מהירה מדי', זה אאוטרו ממש ארוך. יש הרבה שירה מוזרה ומטורפת על תלתלים שונים. ג'וני בלינדה, "יש המון פעמונים ודגימות מחרוזות שמעוררות תחושה רפאים רפואית זו כמו הקתדרלה שבהחלט קיוויתי לה."

האם אתה מרגיש כאילו למוזיקה שלך יש תכונות קנוניות?

"אני חושב שיש בהחלט. זה משהו שאימצתי, כי במקרה אני עובד בתחום הזה שבו הדברים יוצאים עם האיכות ההימלית הזו אליהם. ההתקדמות באקורד לא ממש משנה כל כך, זה יותר על יצירת הזרימה הזו, המומנטום קדימה הזה שמניע את הדברים קדימה. אתם לא הולכים למקום אחר, אתם עוברים בשביל, לעבר משהו."

האם אתה דתי בעצמך?

"אני לא ממש דבק באף דת. אבל הייתי רוצה לחשוב על עצמי כרוחנית, בצורה מסוימת. אני בהחלט אמונה טפלה, אם זה נחשב למשהו. דברים מוזרים, כמו סימנים; אני בהחלט מאמין להרים אגורה, לחוש את הבלאגן הזה של אופטימיות ומזל."

האם אמונה טפלה השפיעה על המוזיקה שלך בעבר?

"זה בהחלט השפיע על חלק מהמילים. הכוהנת הגדולה היא, מבחינה לירית, מאוד ממוקדת בתפילה ואמונות טפלות ומיסטיקה. השיר הזה הוא אני מהרהר בדברים שקרה, וביקשתי סימן; איזשהו מיסטי סימן שבוא יבוא שיעזור לי במצב הזה שהכנסתי לעצמי. זה בהחלט מחלחל לכמה מסיפורי העל שאני כותב עליהם."

איך הלכת, אחרי יציאת ה- EP והפכת פרויקט הקלטות ללהקה חיה?

"זה משהו שאני עדיין עובד עליו. כמו, פשוטו כמשמעו, כרגע. עברתי ופירקתי כל רצועה באלבום, פשוט גמרתי אילו חלקים הם אלו שאני מרגיש שהכי חשוב להעביר את השירים בשידור חי. אני יש לי מתופף עכשיו שיכול להפעיל הרבה מדגימות התוף ומחיאות כפיים וטומיות. יש לי דוגמן קולי כדי שאוכל לדגום הרבה מהממצאים והצלעות הקוליות וליצור שטיפות מסוג זה. אני מנגן הרבה נבל, וגם קלידים. ויש לי חבר להקה אחר שעובר בין בס, גיטרה ומקלדת. אני מקווה שנגיע למצב בו כל אלמנט בשיר הוא משהו שאנחנו יכולים לנגן לנגד עיניך, אבל אנחנו עדיין לא שם."

אז לא הייתה השפעה חיה על You Are All I See ?

"בתחילה, כשיצאתי לרשום את ההקלטה, הייתה לי בראש המחשבה התמידית הזו: 'רגע, איך אני הולך לשחק בשידור חי?' ואז הבנתי שהמחשבה שאפילו לרגע היא מאוד מגבילה, ושהחרדה הזו היא משהו שאני פשוט חייבת לחסום אותו ממוחי. המוקד היחיד שלי היה צריך להיות בהפיכת כל שיר למעניין ועוצמתי ככל שיכול להיות."