אם אתה מעריץ רציני באמת של מוזיקת שנות ה -80 (או בייסבול, לצורך העניין), אתה עלול למצוא את עצמך מתמקד מדי פעם על המוזרויות הסטטיסטיות של תחום העניין שבחרת. כשחשבתי על ההיסטוריה של שנות השמונים של המאה ה -20 לפני כמה זמן, קרה לי השאלה הבאה: "אילו גרסאות מחודשות של שנות ה -80 של שירי הפופ מספר 1 הפכו גם הם ללהיטים המובילים?" האם דבר כזה קרה אפילו פעם אחת?
כפי שנחשד, תופעה מסוימת זו אכן קרתה לעיתים רחוקות במוזיקת פופ, אבל איכשהו שנות השמונים הצליחו לייצר שלוש התרחשויות בטווח של שנתיים. למעשה, רק תשע פעמים בהיסטוריה של תרשימי הפופ של בילבורד יש אמנים נפרדים שהקליטו גרסאות לאותו שיר שכל אחד הצליח להגיע אליו. ובדיוק מיהם האמנים פורצי הדרך שהשלימו את ההישג הזה בשנות ה -80? למה, זה יהיה בננארמה, קלאב נובו וקים ווילד, כמובן! אז, מהם בדיוק שירי שלושת שנות השמונים (שהוחלפו ב -1986 וב -1987) המחזיקים בהבחנה של להכות מספר אחת בשתי גרסאות של אמנים שונים?
למרות חוסר קשר כללי בין מוזיקת הפופ של שנות ה -60 וה -70 לבין עידן ה- MTV של שנות ה -80, הגרסאות המחודשות המוצלחות ביותר של שנות ה -80 נשאבו מאוד מסגנונות מו"פ וסגנונות הרוקנרול המוקדמים. אולי זה לא ממש מפתיע שאחד המנגנים הייחודיים הללו הגיע במקור ממכונת מוטאון, אבל להקה הולנדית מעורפלת נראית כמקור בלתי סביר במיוחד לחומר כה פופולארי מתמיד. אף על פי כן, הכחול המזעזע העלה את "ונוס" למקום הראשון במצעד הפופ של "בילבורד" בשנת 1970, ואז בשנת 1986 השלישייה הבריטית הנשית בננארמה השוותה את ההופעה לפרשנות המחודשת מעט יותר שלה לממתק האוזן הקלאסי הזה. היה מתאים שהמנגינה הזו תושר על ידי קבוצה נשית בכל מקרה, שכן מי אבל המין ההוגן יותר יהיה כשיר יותר לשיר על הקלות של אלת האהבה?
הקלאסיקה הנפשית העדינה של ביל ווית'רס "Lean on Me" הייתה כמעט מושלמת בגלגולה הראשון בראש תרשים משנת 1972, כך שכנראה דבר טוב שקלאב נובו פירש אותו מחדש באופן דרסטי למדי כדי להגיע למס '1 בשנת 1987. עם תוספת של ירך- מקצבי הופ והפקה כבד-סינטיס, הקבוצה מצליחה להתחבר למהות הפשוטה של השיר גם תוך התאמתו לעידן נפרד לחלוטין. המקור נשאר כמובן מובהק, אך כנראה שהגרסה המאוחרת סייעה להרחיב את הקהל לקומפוזיציה ראויה.
זמרת הפופ הבריטית קים ווילד הייתה בהחלט לא הראשונה (או האחרונה) שהציגה מחדש את הקלאסיקה "Supremes" משנת 1966 "You Keep Me Hangin 'On", אך היא הצליחה ביותר, לפחות במצעד הפופ. לנקוט מסלול של מוטאון ולמקסם את משיכתו לקהל פופ גל חדש-חדש אולי נראה כמו קטע מסוגים שונים, אך גישת המסטיק המודרנית של ווילד עובדת טוב להפליא בגרסתה. שוב, קהלים חדשים יכולים לספק דחיפה משמעותית לעיצוב מחדש של פופ, אך זה לבדו אינו יכול להסביר כיצד שלושת ההקלטות הללו הצליחו להשיג הישג כה נדיר. נו טוב, אני מניח שהקסם של שנות השמונים תמיד יהיה קצת מסתורי ובלתי ניתן להסבר.
