סינדי לאופר הייתה אחת מזמרות הפופ המחוננות ביותר בשנות ה -80, והייתה מסוגלת לכתוב חומר איכותי משלה ולפרש את עבודותיהם של אחרים בדרגות שוות של הצלחה. עם זאת, אולי לא רבים הבינו אז או מכירים כעת עד כמה היא מוכשרת כמוזיקאית, בעיקר מכיוון שהתופעה שהפכה לאופר הייתה כה מכריעה במהלך שלטונה הקצר של אמצע שנות השמונים. זה נבע בעיקר בגלל דימוי הגל החדש והמוכר והכתום שלה, בהשראתה אם לא דומה מבחינה קולנית לפאנק רוק. ובכל זאת, השירים הטובים ביותר של לאופר, שנחקרו כאן באופן כרונולוגי, עומדים בנוחות עם מיטב מוזיקת הפופ של העשור.
"אולי הוא יידע"
זה נראה כמו המקום הטוב ביותר להתחיל במסע לחסל את השירים הטובים ביותר של לאופר בשנות ה -80, בעיקר בגלל שהוא עלה במקור על להקתה הבודדת של בלו אנג'ל, עלילת שם אנונימית בשנת 1980, לפני שהופיע גם בגרסת סולו של המנגינה. על הצבעים האמיתיים של 1986. זו גם נקודת פתיחה נהדרת לממש ולחקור, אולי לראשונה, עד כמה נהדר והיה זמר לאופר. למרבה הצער, עובדה זו הוסתרה לעיתים בגלל התמקדות חזקה מדי בתדמיתה ונטייה לייצור יתר ברוב הרשומות שלה. ובכל זאת, הביצוע הקולי שלה בכל אחת מהגרסאות של המנגינה הזו מהפנט.
"בנות רק רוצות לעשות כיף"
כמעט ארבע שנים לאחר שהייתה צריכה להיות שם בית כזמרת הראשית של "המלאך הכחול" בן הקצר, פרץ לאופר נקמה כאמנית נשי כתמת שיער, חופש רוח וחזקה עם יציאת השיר האייקוני הזה. אף שכוחו הבולט ביותר היה קליפ הווידיאו הבלתי נשכח שהאיר את דמותו המדהימה אך האמיתית של לאופר, המנגינה עצמה למעשה מחזיקה מצוין כמסלול שנות ה -80 הקלאסיות למרות הקלילות הנראית לעין. מבחינה מלודית, זו הצלחה מרקיעה, והשירה של לאופר נשגבת בצורה מדהימה לכל אורכה, שילוב שדחף את הסינגל למקום השני במצעד הפופ בסוף 1983.
"לאורך כל הלילה"
בעוד She's So Unusual של לאופר טעה לפעמים בהסתמכות על כותבי שירים אחרים מלבד לאופר עצמה (כאשר תמיד הייתה מסוגלת למדי להפיק חומר משלה), במקרה זה ההחלטה לצייר סופרים מבחוץ הייתה נוצצת. אחרי הכל, ז'ול שאר הגאווה, שזכה לתמר את היופי הזה, נותר אחד מכותבי השירים הטובים ביותר של הפופ בשלושים השנים האחרונות, מאזינים רבים אינם מודעים בצדק. למרבה המזל, העיבוד של השיר ללופר מביא למינימום אלמנטים קוליים מתוארכים ותמיד שומר על המיקוד בהודו של הלחן, כמו גם בפרשנות המשובחת של זמר שלו.
"כסף משנה הכל"
לאופר באמת מסמרת את שאיפותיה ונטיות הגל החדש שלה עם הכיסוי הזה של מנגינה שהוקלטה במקור על ידי להקת אטלנטה המעורפלת ב -1980. גרסתו של לאופר בהחלט ממקסמת את הפוטנציאל המסחרי של השיר לעומת המקור, אך היא גם מוציאה דרך הסידור שלה והביצוע הקולי המלוהט של לאופר האלמנטים הזכורים ברצועה שאולי הוסתרו קודם. רוב היימן, שיישם בקרוב את צליל המלודיקה הייחודי שלו על להיטים מהלהקה שלו, The Hooters, מציע כאן תרומה אינסטרומנטלית נחמדה שמעניקה לשיר אפקט חם ומתמשך.
"פעם אחר פעם"
שיר זה ניצב גבוה בין המוזיקה של כל עידן הרוק כאחת מבלדותיו הנצחיות (סליחות) הגדולות של כל הזמנים. זה במקרה גם הסינגל היחיד של לאופר מספר 1, פסגה שהושגה הן במצעד הפופ והן במצעד העכשווי למבוגרים בלבד. שנכתב על ידי לאופר עם היימן, שגם תרם שירים בלתי נשכחים לאמנים בעשורים שלאחר מכן (ג'ואן אוסבורן ודאר וויליאמס, למשל), המנגינה היא שיר אהבה סולידי של התמסרות הבנויה על קטעי סינתוס וטעימות טעימות. ככזה, כנראה שהוא עדיין מתפקד ללא דופי כחביב הריקוד האיטי ברצינות רגשית.
"נהגתי כל הלילה"
כששירי הברבור של שנות השמונים, השיר הזה אכן מכובד. אלבומו האחרון של לאופר בעשור, A Night to לזכר ב -1989, לא היה בלתי נשכח במיוחד, אבל מנגינת הרוק החצופה והנועה הזו בהחלט ראויה למעמד להיט הפופ מספר 6 והקרין דימוי משכנע אם אפשר להיות מאוחר של הזמרת כבוגרת, מלאה אמנית בוגרת. החומר הטעון מינית לבד משליך את לאופר למימד אחר, אך גולת הכותרת האמיתית כאן היא הביצוע הקולי המורכב שלה, הכואב, כזה שמרבה להודות למרכז הבמה של המפיק פיל רמון, עם עומס אינסטרומנטלי מינימלי.
