להקת הרוק הבריטית "כן" נהנתה, אף על פי שהיתה ידועה בעיקר בזכות ההצהרות של אלבומי הרוק המתקדמים של שנות ה -70, שנבנו סביב מוזיקליות ללא רבב. חלק מהמעריצים הפוריסטיים כנראה לעגו לכיוון המקובל יותר הזה, אך הקלט הרענן שמספקים חברי הלהקה החדשים יצר איזון מעניין בין רוק זירה מלודי לחקירה מוזיקלית אזוטרית. התוצאות עובדות לרוב לא רע, והנה מבט כרונולוגי על השירים הטובים ביותר מתוך אלבומי ה -80 המוצלחים יותר אך עדיין מרתקים של להקת הרוק הקלאסית האגדית כן.
"לעדשה"
הדרמה של שנות השמונים היא הקלטת ה- Yes הפחות מוכרת של שנות ה -80, וגם הראשונה שלא גילתה את ג'ון אנדרסון בשירה ראשונה. במקום זאת, חברי הליבה הנותרים מההרכב מעדו באופן סרנדי לשיתוף פעולה עם טרבור הורן וג'וף דאונס מ"הבאגלים ", כשהמוזיקאי לשעבר מילא בצורה מעוררת הערכה את תפקיד הפרונטמן של אותו אלבום יחיד. הרצועה הזו אפית כראוי, ומועילה לא רק מהמוזיקליות המדויקת של הגיטריסט סטיב האו והבסיסט כריס סקוויר, אלא גם מתנותיו המוזרות של הורן. "אני מצלמה", הורן שר שוב ושוב, ובחלקו מכיוון שהוא מגמל את הגל החדש המסוגנן שהוציא ב"הבאגלים ", השיר נרשם כניצחון מוערך ומושך מתוך הגרסה הקצרה של Yes.
"בעליו של לב בודד"
אף על פי שאנדרסון שב למפורסמת בגלל המפץ LP משנת 90125, ככל הנראה, התורם החשוב ביותר ללהיט הגדול ביותר של אותו אלבום היה הגיטריסט והזמר-דרומי אפריקאי טרבור רבין, שמקורו ברבים מרעיונות השיר של התקליט. להיט הפופ האמריקני מספר אחד משלהי 1983 מכיל אלמנטים רבים ובלתי נשכחים, שהאחד מהם הוא פתיחת אקורד הכוח הנחמד שלה. בסופו של דבר, אנדרסון השתלט על שירה מובילה ועזר לצבוט את הרכב השיר, אך התחושה החמה של רבין למלודיות AOR עזרה בבירור להעלות את הפוטנציאל להצלחה מסיבית של פופ. השילוב בין ווי הרוק הגדול של רבין לזירה עם ההפקה הממוקדת במקלדת של הורן תרם גם הוא לרגע סערה מושלם של אלכימיה מוזיקלית.
"זה יכול לקרות"
אפקטים של גיטרה נשמעת מזרחית מביאים במהירות לכמה שירי פסוק פנטסטיים של אנדרסון כדי להתחיל בסינגל התרשימים הרביעי הזה, אטמוספרי מאוד, מ- 90125. לימים הפך השיר לבסיס ברדיו הרוק הקלאסי, והגמישות שלו מבחינת ניסויים קוליים וגם רוק ערפל מיינסטרים זכתה במקום במקום. באופן ספציפי, הרעננות של שירה משותף רבין-אנדרסון כאן עובדת הרבה יותר טוב ממה שכנראה היה צריך, בעיקר מכיוון שאיכות השיר נותרה גבוהה כל כך בעקביות. מעטות הלהקות הוותיקות והחדשות הצליחו להפוך את הרוק האנתמי לכזה למהנה ביותר באמצע שנות ה -80, והבחנה זו עוזרת להמליץ על מסלול אלבומי בחירה זה כמעט שלושה עשורים לאחר מכן.
"שינויים"
זה בקלות מקבל את ההצבעה שלי למסלול האהוב המוחלט של שנות ה -80 של כולם, בעיקר מכיוון שנישואיהם של רוק מתקדם ואיכויות רוק זירות מלודיות מושגים בצורה כל כך מיומנת. אחרי הכל, ההקדמה של הרצועה הזו מצליחה לעמוד על מקרים בלתי נשכחים של בומבסט אינסטרומנטלי של שנות ה -70. עם זאת, אז רבין מנהל מעבר חלק ומלהיב לריף גיטרה מבריק ושרירי לחלוטין, שבתורו מוביל בצורה נפלאה לקסם גיטרה אקוסטי מקושר. לרבין מגיע הסיכוי שהוא ממקסם כאן להיות פרונטמן בתפקיד, וקולות השירה שלו במהלך הפסוקים מוכיחים שהוא נשאר זמר רוק מוערך מאוד של התקופה. מובן שאף שאנדרסון ייכנס ברגעים נבחרים לא פוגע, וגם כל המרכיבים הללו עוזרים להפוך את "שינויים" לאחד משירי הרוק המסחריים הגדולים בשנות השמונים.
"עיניים אחרונות"
בסך הכל, הגנרטור הגדול המיוחל והמבוגר של 1987 התברר כמעשה טיפש בהשוואה להצעות אחרות של כן. למרבה הצער, שירי הלהיט של האלבום, שכותרתו הפומבית "Rhythm of Love" ו- "Love will find a Way" פשוט לא מסתדרים אפילו במיטב 90125, שנות ה -70 הקלאסיות הרבה פחות. אף על פי כן, מסלול האלבום הזה מצליח לתפוס חלק מהעוצמות האתריות שתמיד העניקו למוזיקה של יס כבוד מסוים וערעור נוצץ. הביצוע הקולי של אנדרסון מרגיש בעל משמעות על פי יופיו המלודי העדין אם לא דרך המילים עצמן. 90125 הוא בבירור אלבום ה- Yes של שנות ה -80, אך המנגינה הזו ראויה להאזנה חוזרת.
