פנייתם של דואטים למוזיקת פופ עם זמרים גברים ונשים מעולם לא הייתה חשופה במיוחד למגמות העלייה והסתיו של עשרות שנים או תקופות מוזיקליות, ומשגשגת באופן די עקבי על פני ז'אנרים. ובכל זאת, מוזיקת שנות השמונים מכילה כמה דוגמאות בלתי נשכחות במיוחד לתופעה זו. ואף על פי ששירי אהבה מתוחים ובלדות מתוקות חולניות נוטות להיות סדר היום עבור זיווגי כוכבים כאלה, לפעמים שילוב הקולות והמנגינות הזכורות עוזר להפוך את האירוע למשהו יותר. הנה מבט, ללא סדר מסוים, על כמה מהסינגלים המשובחים של שנות ה -80 הכוללים שותפויות לשירה בשני המגדרים.
בשנות ה -80 המוקדמות, קני רוג'רס היה השותף לדואט למספר הופעות, הודות להצלחתו הקרוסאובית האדירה-פופית. כתוצאה מכך ישנם מספר דואטים הכוללים את אותו פלא אפור זקן שיכול בקלות לפצח רשימה זו. עם זאת, אנו בוחרים בזה כיוון שהכימיה של רוג'רס עם הפופ קים קרן שהיה בעבר (שכתב גם יחד את השיר) מרתקת באופן מפתיע. ככזה, הלהיט הזה משנת 1980 מציג תשוקה אמיתית וכאב לב משכנע מכפי שיש לו עסק כלשהו - בהתחשב בסגנון הפופ המבריק והמיינסטרימי שלו.
המנגינה הזו מ -1988 היא מקרה מיוחד בו הביצועים האישיים בדיוק מספקים מאמצים מהשורה הראשונה, מה שמביא לשילוב מרגש וממושך באופן מפתיע. פתיחת הגיטרה האקוסטית הרדופה והמחושבת של השיר עשויה להיות המפתח להצלחתו, מכיוון שהוא מאפשר לשני הזמרים להציג מתנה לבלדות שהם לא באמת ידועים בה. זה מצטיין בצורה יפה למדי עבור מילות השירים האדיות יחסית שלא באמת אומרות הרבה, שכן האטרקציה העיקרית מתבררת כדרך האופן המענג על אגדות הרוק הקשות של פורד (העולמות הרחק מסטנט שנות ה -70 שלה ב- Runaways) ואוזי אוסבורן למעשה נשמע יחד. רגע מכובד למדי של שנות השישים של המאה העשרים.
הפגיעות הגברית מעולם לא הייתה טובה כמו הבלדה האקוסטית העדינה הזו משנת 1981, שהציגה שניים מזמרות הרוק המשובחות של שנות ה -70 בשילוב השראה. פלייטווד מאק מזמין את המסירה המסחרית והגחמנית של סטיבי ניקס מנוגדת באופן מעניין עם התווך החלקיק והגבוה של הנשרים של הנשרים, כשהוא מדגיש את המטאפורה הידנית והכבדה למדי של הכותרת במילים כמו אלה: "לפעמים אני איש חזק, לפעמים קר ופחדתי, ולפעמים אני בוכה."
אם תצליחו לעבור על המילים המטופשות והעובדה המעצבנת ששמו של האמן מטשטש את זמרי השיר בפועל, בלדת הלהיטים המפוצצת משנת 1983 מחזירה את זיכרונות שנות ה -80 בגוש של מתיקות דביקה. מושר באנונימיות גנרית של ג'ו פיצולו (שנשמע כמו ג'יימס אינגרם של אדם עני) ולזה מילר השיר מצליח להתבלט למרות חוסר היכולת שלו. החסד החוסך חייב להיות הבלאגן המלודי הבלתי נשכח של הפסוק והפרעון של הפזמון, שכמה שנים לפני כן זכה לאלמותיות חצי רשמית דרך הופעה בפרסומת טלוויזיה של GEICO.
אמנם לא דואט בקפדנות מכיוון שהוא מבוצע על ידי קבוצה, אבל השיר הזה מ -1985 עורך בצורה מושלמת את פורמט הדואט הגברי-נשי האבות-טיפוסית. היא מציגה סצינה דרמטית ומציגה מאזינים לשתי דמויות במצב רווי סכסוכים. קשה לזכור את זה ברגע שהייצור החלקלק והכמעט נטול נשמה נכנס לתוכו, אבל זה חומר למבוגרים בהחלט אפילו אם רוב העמילן מוציא ממנו. עם זאת, אין ספק שמדובר במנגינה סמלית של שנות ה -80, בשלה לפרודיה, אך גם בלתי ניתנת לבלתי ניתנת לעמוד בפניו כשמדובר בהזדמנות לשירה.
מטבע הדברים, אי אפשר לעבור ברשימת 10 הדואטות הגדולות והנקבות מבלי לשקול לפחות כמה רשומות לפסקול הסרט. ולמרות שהאחד הזה נשאר בריבוע בצל דואטות מסך כסופות בולטות יותר של התקופה כמו "Up Where We Belong" ו- "Love End", הוא מחזיק בבלדות רומנטיות די טובות ונעימות למועד הזיכויים. המנגינה, שנכתבה על ידי ריצ'רד מרקס, יוצאת דופן של הרוק הרך יוצא הדופן של שנות השמונים, מציעה מוסיקת רקע מספקת לתפעול מספיק, תוך שהיא נהנית מאוד מהנוכחות הקולית המותאמת היטב של ווילסון הלב ושל זנדר טריק זול.
כששיר זה הועבר למקום הראשון במצעד הפופ בשנת 1986, איימי גרנט הייתה כוכבת גדולה רק בחוגי המוזיקה הנוצרית, אך השותפות שלה עם הבסיסטית והזמרת לשעבר של שיקגו ציטרה ייצרה אמברוזיה מוזיקלית מתוקה כמו פרי מגן עדן. ציטרה כבר בנה לעצמו מוניטין כבליידר בעשור האחרון עם להקתו לשעבר, אך עם שחרורו הסולו הגדול הראשון הוא בהחלט הותיר אחריו את כל שרידי השטח הרוקנרול שנותרו לו. בכך הוא יצר קלאסיקה מינורית סירופית אך מלודית ביותר, שמכרה את הנושאים המשפיעים באופן אוניברסאלי על אהבה, אובדן וגעגוע.
אולי, לא רבים מהמעריצים של הבלדה המקסימה והאיטית הזו, יודעים שכותב השירים שלה הוא זמר-הפופ של שנות ה -70, סטיבן בישופ. אולי פחות מבינים עד כמה בסדר כותב השירים בישופ, אבל השיר הזה ממחיש עובדה זו בבירור. כשירים אותו כוכב הפופ פיל קולינס ומרילין מרטין האלמונית יחסית, המנגינה עולה למיטב הפוטנציאל שלה בדיוק מכיוון שהיא מוצגת בצורה של דואט, המאפשרת מענה ונטילה רגשית בין שני המבצעים. אך יותר מכל דבר אחר בישוף קלט מנגינה נצחית, שקביעותה נמשכת מתכונותיו המבניות המוצקות.
מעצם טבעם, הדואטים נוטים להיות חבלניים, אך מסלול זה לקראת הפיכתם ללהיט מפלצת מצופה במיוחד בסנטימנטליות. לאחר שגרד בקושי את הקצה התחתון של ה- Top 40 בשנת 1982, המנגינה קמה לתחייה כליווי סצנת אהבה לבית החולים הכללי של אופרת הסבון ABC. כתוצאה מתגובת מעריצים נלהבת וסרדיפיות, השיר קיבל מבט שני במצעד, כשהוא מטפס למספר 1 בתחילת 1983. זה בהחלט אחד המנגינות הסקסיות ביותר ברשימה זו, תוך שהוא משדר תחושה של געגוע רומנטי וציפייה עם עזרה של חריץ זועף.
הדואט הגברי-נשי פועל כצורה דרמטית ביותר, ואולי זו הסיבה שהוא מתקשר לעיתים קרובות לבידור מצולם, במיוחד עם מהדורות קולנועיות. במקרה זה, הסרט הרסני למדי משנת 1980 סיפק זירה מתאימה למספר שירי להיטים של כוכבו, ניוטון-ג'ון. בעוד מסלול הכותרת של הסרט ו"הקסם "ידועים יותר, הבלדה האמצעית של הטמפו מייצגת, ללא ספק, חוויה מלודית לא פחות. יחד עם ריצ'רד, אגדת פופ בריטית עם שפע של אילן יוחסין בעצמו, ניוטון-ג'ון מספק מותג חלק משיי אם לא מאתגר של פופ רומנטי.
