באולימפיאדה גברים מתמודדים באירועי הליכה במרוץ של 20 ק"מ ו -50 ק"מ, בזמן שנשים משתתפות בהליכה של 20 ק"מ.

מסלול הליכה מוגדר

כללי IAAF מגדירים את ההבדלים בין ריצה להליכה. מתחרים שחוצים את הגבול מהליכה לריצה במהלך מסלול מירוץ מצוטטים על "הרמת" עבירות. בעיקרון, כף הרגל הקדמית של ההליכון חייבת להיות על הקרקע כאשר כף הרגל האחורית מורמת. כמו כן, על הרגל הקדמית להתיישר כאשר היא יוצרת קשר עם האדמה.

שופטי הליכה במירוץ יכולים להזהיר את המתחרים הדוחפים את המעטפה נגיעה רחוקה מדי על ידי הצגת להם משוט צהוב. אותו שופט לא יכול לתת להליכון את הזהירות השנייה. כאשר הליכון נכשל בבירור אחר כללי ההליכה, השופט שולח כרטיס אדום לשופט הראשי. שלושה כרטיסים אדומים, משלושה שופטים שונים, יובילו לפסילת מתחרה.

בנוסף, השופט הראשי יכול לפסול אתלט בתוך האצטדיון (או במאה מטר הגמר של המירוץ שמתרחש אך ורק על מסלול או על מסלול כביש) אם המתחרה מפר באופן ברור את כללי ההליכה, גם אם המתחרה לא עשה זאת צבר כרטיסים אדומים.

התחרות

במהלך המשחקים האולימפיים ב 2004 לא התקיימו תוספות מקדימות. במשחקי אתונה השתתפו 48 גברים ו 57 נשים באירועי ההליכה במירוץ של 20 ק"מ, בעוד 54 גברים התמודדו באירוע של 50 ק"מ.

ההתחלה

כל אירועי ההליכה במירוץ מתחילים בהתחלה עמידה. פקודת ההתחלה היא "על סימניך." המתחרים אינם רשאים לגעת בקרקע בידיים במהלך ההתחלה. כמו בכל המירוצים - פרט לאלה שבדקטלון והפטפטלון - מותר להליכי המירוץ להתחיל כוזב אחד אך נפסלים לתחילתם השגויה השנייה.

המירוץ

הליכונים לא מירוצים בנתיבים. האירוע מסתיים כאשר פלג גוף עליון של מתחרה (לא הראש, הזרוע או הרגל) חוצה את קו הסיום.