מהאירועים המיסטיים סביב הולדתו של ישו ועד למסורות הרדופות של מבקריו העל-טבעיים של צ'רלס דיקנס בסרט "A Christmas Carol", חג המולד והתופעות הפרא-נורמליות היו קשר הדוק כבר מההתחלה. חג המולד נקשר זה מכבר לקסמים, ניסים והתרחשויות נפלאות שאין להם שום הסבר רציונלי. להלן מבחר סיפורים תופעות יולטייד מוזרות - כולל תצפיות על סנטה קלאוס עצמו! בין אם אתה מאמין ובין אם אתה חושב שכולם "באה, זבוב!" הם מייצרים קריאה מסקרנת.

רוח רפאים של כנסיית חג המולד

שיחקתי מחבואים עם הילדים הקטנים האחרים מהכפר של אימא שלי סאטואה, מערב סמואה. הייתי אז די צעירה, ולכן תמיד עקבתי אחרי בן דודי הגדול. זה היה באמצע הלילה, ורוב הילדים היו רגילים להתחבא בכל מקום בחושך. לא הייתי רגיל לזה שהייתי שם רק בחופשת חג המולד. אני באמת גר באוסטרליה.

מכיוון שכולנו התחבאנו בבית הקברות, הצלחנו למצוא את דרכנו באור שהטילה הכנסייה. התחבאנו בצללים וחיכינו לילד שהיה "זה". יכולנו לשמוע אותו מגיע, אז שתקנו. הילד היה די רם. תהינו על מה הוא עושה מהומה אז הלכנו לראות.

מאוחר יותר הוא אמר לנו שהוא נכנס לכנסייה כשחשב שאחיו מסתתר שם. הוא ראה ילד עומד ממש בקדמת המזבח. הוא לא ידע אם זה אחיו מכיוון שגבו של הילד היה מופנה. הוא רץ וטפח על הילד הזה על הכתף. מיד לאחר מכן, הילד המוזר נעלם וחברנו התעלף.

חזרנו הביתה לספר להוריו. חזרנו למצוא אותו עדיין שוכב שם, עדיין מת. הוריו לקחו אותו הביתה ומעולם לא שיחקנו בבית הקברות בלילה. מאוחר יותר גילינו שאחיו של הילד היה בבית כל הזמן. הוא בכלל לא היה בכנסייה! מה שהפחיד אותנו באמת היה שהילד שהתעלף היה חולה מאז אותו לילה ועדיין לא החלים. מי שהיה בכנסייה בטח די כועס על כך שאנחנו הילדים הפריעו לו. - פאולינה ט.

מבקר חג המולד

היה לי מבקר יוצא דופן ביום חג המולד, 2008 - ואני די בטוח שזה לא היה סנטה קלאוס שעבר ליד הבית שלי בבלומינגטון, אינדיאנה. היום התחיל בצורה טיפוסית עם פתיחת מתנות סביב עץ חג המולד. הגשתי ארוחת חג המולד המוקדמת למשפחה ולחברים, וכולם עזבו בשעה 17:00, למעט אחותי וגיסי שגרים איתי. הם ישנו בחדר שינה בסוף האולם, אך הדלת שלהם הייתה פתוחה.

נכנסתי לחדר השינה שלי עם הכלב שלי, טובי, וסגרתי את הדלת בבטחה. טובי התכרבל לרגלי מיטתי לישון כמו שהוא תמיד עושה. זה היה קר אז משכתי את השמיכות והשמיכה סביב ראשי והתכרבלתי לנמנם במשך שעה.

פשוט נמנמתי כששמעתי את התפס בדלת חדר השינה שלי נפתח. חיכיתי כמה שניות לאחותי או לגיסי להגיד כל מה שבאו לומר אבל לא היה שום צליל אחר. השעה הייתה כמעט 7 בערב, אז חדר השינה שלי היה שחור. השארתי אורות במטבח ובשירותים והיו הרבה אורות חג המולד בסלון, כך שהמסדרון היה מואר היטב. אוכל לראות מי שנמצא בדלת רק על ידי הרמת הראש.

דחפתי את השמיכות והרמתי את ראשי מהכרית, אבל בדיוק כמו שהייתי יכול לראות מי בפתח, אור בהיר במיוחד פגע בי ממש בפנים. הגנתי על עיניי וצעקתי, "התברר ש- @ #% $ אור! אתה מסנוור אותי!"

האור נעלם מייד ושמעתי את דלת חדר השינה נועלת קרוב. תאורת המיטה שלי היא מנורת מגע, אז הדבקתי אותה והסתכלתי סביב חדר השינה. אף אחד לא היה שם חוץ ממני וטובי. טובי קפץ מהמיטה והלך לדלת מבלי להראות סימני אזעקה. בהתחלה לא נבהלתי כי טובי הוא רועה הולנדי והוכשר להיות כלב שמירה מצוין.

מכיוון שטובי כבר קם, החלטתי לצאת לתת לו לצאת ולראות מה סיס או בעלה צריכים. כשנכנסתי למסדרון, יכולתי לראות את שניהם עדיין במיטה. לקחתי את טובי לסלון כדי לתת לו בחוץ, וגם שם לא היה אף אחד. בדרך כלל, אני לא אדם מרושע ורעשים או אורות מוזרים לא היו מבהילים אותי אבל המצב הזה היה פשוט יותר מדי מוזר, והאור גרם לעור שלי לזחול.

הרשה לי להוסיף שהתפס בדלת חדר השינה שלי נשבר בצורה כזו שיש לכרסם את ידית הדלת הפנימית כדי שהתפס יצוץ ויתקע. זה משמע צליל מאוד ייחודי שאני רגיל להאזין לו כי אם הוא לא תפס, הדלת נפתחת. אני בטוח לחלוטין שהדלת ננעלה כשנכנסתי למיטה, כפי שאני בטוח שזו הייתה תפס הדלת ששמעתי במהלך האירוע.

כשיצאתי מחדר השינה, הדלת ננעלה שוב. לא יכולתי להבין איך אחותי או גיסי יכלו להיכנס לחדרי ואז חזרו למיטה שלהם וזחלו מתחת לכיסויים בשניות הבודדות שלקח לי להגיע למסדרון אבל חשבתי שזה חייב להיות אחד מהם מכיוון שטובי תמיד נובח ונוהם על כולם וכל מה שהוא לא מכיר מייד.

כשגיסי קם להתכונן לעבודה באותו לילה, שאלתי אותו מה הוא רצה מוקדם יותר בערב כשפתח את הדלת שלי. הוא נראה מבולבל ואמר, "מעולם לא קמתי ובטח שמעולם לא פתחתי את הדלת שלך. ישנתי בשקט כל הזמן שהייתי במיטה."

אוקיי, אז שאלתי את סיס, "רצית משהו מוקדם יותר הערב כשפתחת את הדלת שלי?" היא גם נראתה תמה ואמרה לי, "נמנמתי והמשכתי אבל מעולם לא קמתי מהמיטה, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שום דבר במסדרון." (היא משאירה את דלת חדר השינה שלהם פתוחה בכל עת והיא פונה למסדרון כדי שתוכל לראות אם מישהו בא או נכנס לבית.)

אז מי היה האורח המיוחד שלי בחג המולד ואיך הם נכנסו ויצאו כל כך מהר? כמו רוב האנשים, מחשבותיהם של יקיריהם קרובים תמיד בהישג יד במהלך תקופת החגים. כשהלכתי לראשונה לשכב, חשבתי כמה שמחתי שהמשפחה הקטנה שלי נהנתה מחג המולד נעים, אבל היה כל כך טוב יותר אם אמי ואחי היו עדיין חיים לחלוק אותו איתנו. הייתי רוצה לחשוב שזו רוחו של אחי שעצרה להגיד "חג שמח! גם אני עדיין חושבת עליך."

לא הצלחתי להתעמק באירוע המוזר הזה או למצוא הסבר רציונלי כלשהו. אני חושש למחצה שלבי נעצר במהלך שנתי והאור שראיתי היה האור הבהיר שאנשים מדווחים אחרי חוויות כמעט-מוות. השאירו לי לראות את המדרגות לגן עדן ולהרוס את הסיכוי שלי לגן עדן נצחי באמירה "התברר ש- $ $% @ light!" הערתי מנטלית שאם אי פעם אראה עוד אור בהיר כדי לנקות את השפה שלי … למקרה.

- דרקון סקרלט

ליטוף חג מולד רפאים

זה היה חג המולד של 1995 או 96 'בבית דודתי בהזמנה בצפון דקוטה. חלק ממשפחתי היה בסלון וצפה בטלוויזיה, הילדים שיחקו בחדרים או ישנו, ודודי, דודתי ואני ישבנו ליד השולחן והרכיבנו פאזל. בן דודי, שעבד בקזינו, היה אמור להיות בבית בסביבות חצות או 1 בלילה

באותו לילה, כשהיא מתרוממת והולכת לכיוון הבית, היא הסתכלה בחלון וראתה אותי יושבת ליד השולחן, ודודי יושב מולי. היא ראתה גם מישהו עומד משמאל לי ומישהו עומד בפינה. היא המשיכה ללכת בבית ולא חשבה דבר. כשהיא נכנסה, היא אמרה את הגיהינום שלה, הסירה את החפצים שלה ובאה להצטרף אלינו לשולחן.

כשישבנו שם ודיברה, היא הביטה בי ושאלה מי עומד לידי לפני כמה דקות ומי בפינה. לא אמרתי לה אף אחד והיא אמרה, "כן, מישהו עמד לידך. זה נראה כמו אמא שלך והיא שיחקה בשיער שלך." (יש לי שיער ארוך, שאותו נהגתי להתבלות כל הזמן.) היא אמרה שהאדם הזה מריץ את ידה על השיער שלי כמו שאמא עושה לילד.

זה די הפחיד אותי, מכיוון שבטח הייתי אז רק בן 12 או 13. בן דודי נשבע מעלה ומטה שמישהו עומד מעלי, משפשף את ראשי ומתבונן בי מצמיד את הפאזל עם דודתי ודודי, ושמישהו אחר עומד מאחורי אותו אדם. התחלנו לחשוב שהאדם השני הוא ככל הנראה אמה (שהלכה לעולמה ביום הולדתה שבוע לפני חג המולד בשנת 1992) שהיא ראתה.

במשפחתי אנו רואים את הדודות והדודים שלנו ממש כמו אמהות ואבות שלנו. אחרי שחשבתי שזו יכולה הייתה להיות היא, זה לא הפחיד אותי כל כך. סביב חג המולד קורה כמעט תמיד משהו מוזר. אנחנו פשוט חושבים שאמא שלי מבקרת אותנו. - V. עמוד

סנטה ממלא את הגרב

כשהייתי בת תשע לא הצלחתי להירדם בערב חג המולד כי התלהבתי מתנות ותהיתי אם ההורים שלי קשורים למתנות שקיבלתי מסנטה בשנה הקודמת.

גרנו אז בטקסס. באותו לילה היה חם כי התנור היה דולק. צמאתי. קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת שלי בכדי לוודא שאיש לא נמצא בסלון, כך שאוכל להביא משהו לשתות בלי שיראו אותי. (רציתי גם לרגל.)

כשפתחתי את הדלת ראיתי מישהו התכופף ואז הוא קם. זה היה סנטה קלאוס, לבוש בגט-אפ אדום-לבן! באופן מוזר יכולתי לראות את אורות חג המולד מהעץ העצים בו. הוא הוריד את הגרביים מעל המעטפת והניח אותם על שולחן הקפה. כשהוא התחיל להסתובב להניח את הגרב הבא על השולחן, סגרתי את הדלת וקפצתי למיטה.

למחרת בבוקר התעוררתי וסיפרתי לאחותי את מה שראיתי. אמרתי לה איפה הוא שם את הגרביים. כשנכנסנו לסלון הגרביים היו שם שאמרתי שהוא שם אותם. שנינו הסתובבנו והסתכלנו זה בזה וקפאנו לרגע. מכאן ואילך, אמרתי לכולם שאני מאמין בסנטה! - ערפל ג.

סנטה והאלף

זה קרה ליד סיאטל, וושינגטון בערב חג המולד 1957 או '58. אמי הייתה בחלון המטבח כשהיא צעקה שאחותי ואותי (בגילאי 5 עד 7) יבואו להסתכל. היו שם סנטה ואלפה שנשאו תיק חום גדול, והלכו באמצע הרחוב. אבי יצא בריצה מהדלת לראות אם סנטה יבוא ואומר, "חג שמח!" לנו הילדים - אבל סנטה, הגמדון והתיק החום הגדול נעלמו! - SkittySKat

סנטה בדלת חדר השינה

זה היה ערב חג המולד, 1961. גרנו ב Boardman, אוהיו. חדר השינה שלי היה בסוף הבית. הלכתי לישון. אני לא יודע מה השעה - אבל אני יודע שזה היה מאוחר מאוד - כשפתאום התעוררתי. בהיתי בדלת חדר השינה שלי, שנמצאה פינתית מהמיטה שלי. כשהדלת נפתחה באטיות, העמדתי פנים לעצום את עיניי כי לא רציתי שאמי או אבי יתפסו אותי באמצע הלילה. היה מסדרון לילה במסדרון ואחד מאחורי השידה בחדר שלי, אז היה קצת אור.

עם זאת, נדהמתי לחלוטין ממי זה שפתח את דלת חדר השינה. מצאתי את עצמי מסתכל על אדם לבוש בחליפה אדומה. היו לו חוטים לבנים סביב מותניו, כמו פרווה, זקן לבן ארוך, והוא חבש כובע סנטה. היו לו מכנסיים אדומים ומגפיים שחורים. אם אני עוצם את עיניי, אני עדיין יכול לראות את סנטה עומדת בדלת שלי, זה עשה רושם כזה עלי.

הוא עמד שם והביט בי כמה שניות ואז סגר את הדלת. משכתי את השמיכות מעל ראשי. הייתי כל כך מפוחד! לבסוף הסתכלתי החוצה אבל איש לא היה שם.

למחרת שאלתי את אמי אם היא או אבי כבר לא היו מהמיטה בערב הקודם. אמי אמרה לא; למעשה, אחותי הייתה רק בת 4 חודשים, ואמי אמרה לי שהיא ישנה במשך הלילה בפעם הראשונה מאז נולדה אחותי. אף אחד מההורים שלי לא קם. שניהם היו עייפים ושניהם ישנו. אז אני לא יודע מי או מה נראה בחדר השינה שלי באותו לילה.

כשאמרתי לאמי שראיתי את סנטה, היא ממש התעצבנה עלי ואמרה לי שלא. אבל אני יודע מה ראיתי - זה היה סנטה קלאוס. אני נשבע שהסיפור הזה קרה ואני יודע שלא חלמתי. - קארי ק.