איך הייתה מוזיקה במאה העשרים

לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה הפכה ארצות הברית למרכז פעילות מוזיקלית. מלחינים רבים מאירופה עברו לארה"ב וחלקם אף הפכו לחברי סגל. גלה את צורות הסגנון והסגנונות יחד עם המלחינים והמוזיקאים שהגדירו את המוזיקה של המאה העשרים.

צורות וסגנונות מוזיקה של המאה העשרים

מערכת בעלת 12 טונים: מונח המיוחס בעיקר לארנולד שנברג, שרצה לחסל את המרכז הטונאלי. הוא פיתח טכניקה שנקראה מערכת בעלת 12 טונים ובה כל 12 התווים של האוקטבה הם בעלי חשיבות שווה. 12 התווים ממוקמים בסדר ספציפי שנקרא "שורת טון" או "סדרת טון", ואף תו לא חוזר על עצמו בשורה. מוזיקה מעוררת זו שהרגישה חרדה ולא פתורה.
מוזיקת קונצרט: מלחינים רבים שילבו אלמנטים של מוזיקת ג'אז עם סגנונות מוסיקה אחרים כמו קלאסי ובלוז. מוזיקה בתקופה זו דיברה גם על להט לאומני. כמה מהמלחינים שיצירותיהם זכו להערכה רבה היו ג'ורג 'גרשווין (רפסודיה בכחול), אהרון קופלנד (רודיאו) ודמיטרי שוסטקוביץ' (תור הזהב).
מוזיקה אלקטרונית: מלחינים של מוזיקה אלקטרונית התנסו בטכנולוגיה וכיצד היא משפיעה על היבטים מסוימים של מוזיקה כמו מנגינה וקצב.
אימפרסיוניסטי: מונח זה נגזר מהצייר מונה, ביצירה, רושם, זריחה. במוזיקה הוא מיושם על יצירות של מלחינים ראשונים של המאה העשרים כמו דביסי. דביסי דחה את כללי הטונאליות ויצר מוזיקה נעימה לאוזניים שכן ציורי האימפרסיוניזם מושכים את העיניים. זה הביא למוזיקה רגועה וכמעט חלומית.

ג'אז: ניתן לאתר את הג'אז לסגנונות מוזיקה אפרו-אמריקאים קודמים. מוזיקת הג'ז בולטת במיוחד בזכות האלתור, ההתקדמות ההרמונית והמקצבים המסונכרנים (המעודכנים) שלה.
מינימליזם: סוג זה של מוזיקה היה פשוט והציג דפוסים שחזרו על עצמם ותומכים בקצב יציב. המוזיקה של סטיב רייך ופיליפ גלאס תויגה ככזו.
רומנטיקה חדשה: התנועה החלה במזרח אירופה וחיפשה מוסיקה שהייתה אקספרסיבית, רדופה ומסתורית, בדומה למוזיקת העבר. מלחינים שהשתמשו בטכניקה זו היו ג'ורג 'קרומב (קולות ילדים עתיקים) וג'ורג'י ליגטי (Lux Aeterna), בין השאר.

ניאו-קלאסי: מונח המיושם על המוסיקה של מלחינים ראשונים של המאה העשרים כמו סטרווינסקי המשקף את המוזיקה של המאה ה -18. עבודותיו של סטרווינסקי, במיוחד לאחר טקס האביב המפורסם ביותר, לא הדגישו את הטונאליות אלא הרגישו מאופקים. סטרווינסקי התגלה על ידי סרגיי דיהילב, מפיק הבלט ראוז. עבודותיו הקודמות שיקפו השפעות מהדיסוננס של דבוסי ומהדפוסים הקצביים הלא סדירים.
סריאליזם: זה התבסס על מערכת 12 הטונים של שנברג, שהמשיכה על ידי תלמידו אנטון פון וברן. סריאליזם ניכר במוזיקה של שנות החמישים והשישים, אך ההערכה הייתה מוגבלת לפרופסורים באוניברסיטה וסטודנטים שלהם. הסריאליזם השתמש בנוסחה מוזיקלית קפדנית שהיה קשה לנגן. מלחינים שהשתמשו בטכניקה זו היו מילטון באביט ופייר בולז, אם נזכיר כמה.

מלחינים ומוזיקאים מהמאה העשרים

בלה ברטוק: מלחינה הונגרית ואתנו-מוסיקולוגית ידועה.
אלבן ברג: מלחין אוסטרי שעיבד את הסגנון האטונלי, המכונה גם הקלאסיסט של המוסיקה המודרנית.
ארנסט בלוך: מלחין שוויצרי למוזיקה רוחנית.
ג'ון קייג ': מלחין אמריקאי של המאה העשרים הידוע ברעיונותיו האוונגרדיים החדשניים ליצירת מוסיקה ולהערכה. הוא תכנן את "הפסנתר המוכן".
הנרי קאוול: המלחין האמריקני, ומממציאי מכשיר חשמלי בשם "ריתיקון", שכתב קטעים שבהם הנגנים ניגנו על מקשי פסנתר על ידי הכאתו בזרועות הידיים או בפרקי כף היד שלהם ופיזור או מריטת המיתרים.
אדוארד אלגר: מלחין אנגלי, שלדברי ריצ'רד שטראוס היה "המוזיקאי הפרוגרסיבי האנגלי הראשון."
צ'ארלס איבס: המלחין הידוע הראשון של יצירות פוליטונליות.
ז'אן סיבליוס: מלחין, מנצח ומורה פיני, הידוע במיוחד בזכות יצירותיו והתזמורות שלו.
אדגרד וארזה: אחד המלחינים שהתנסו במוזיקה וטכנולוגיה. הוא כתב קטע לתזמורת המורכבת מכלי הקשה בלבד. הוא גם עשה ניסויים במוסיקה מודבקת וכלים אלקטרוניים.