באפריל 2010, הבלוגוספרה הלכה וגברה לאחר שזמרת העם ג'וני מיטשל הכפישה את בוב דילן ב- LA Times עם כמה יריות בכליות, והאשימה אותו בפלגיאט. הוויכוח סביב הסיבה שמיטשל העביר את העלבון האולטימטיבי מגוון. "קנאה", הכריזו חלקם, ואילו אחרים גירשו את זה עד לניסיון המומלץ של המראיין מאט דיהל להשוות את מיטשל עם בוב דילן: "הסצנה העממית שממנה יצאת היה כיף ליצור פרסומות. נולדתם רוברטה ג'ואן אנדרסון, ומישהו בשם בובי צימרמן הפך לבוב דילן. "ומיטשל מודלק פיטר בחזרה:" בוב בכלל לא אותנטי. הוא פלגיאט, ושמו וקולו מזויפים. כל מה שקשור לבוב הוא הטעיה. אנחנו כמו לילה ויום, הוא ואני. "אוח. במיוחד בא מחבר במה וחבר חד פעמי. בלי קשר, "פלגיאט" הוא מילה נועזת ביותר שמרצפת על מישהו.

זה כיבוי דיסקום-בוב

ביוני 2009, כריסטי'ס מניו יורק מכרז במכירה פומבית של אחד משיריו המוקדמים ביותר של כתב יד בכתב ידו, "באדי הקטן", שרבוט בדיו כחולה בגודל ילד עקום שכתב על דף נייר. דילן חתם בגאווה על "בובי צימרמן", דילן כתב את השיר בשנת 1957 והגיש אותו ל"הרצל הראלד ", כתב העת של מחנה הקיץ היהודי שלו. פחות מ -24 שעות אחרי שהכריזה כריסטי על המכירה הפומבית, מישהו התקשר לשירות החדשות של רויטרס ואמר כי השיר הוא למעשה שיר ישן של האנק סנואו שכותרתו, אגב, "Buddy Little." שלג הוציא את השיר בשנות הארבעים באלבום 78 סל"ד, העתק שמתוכם היו הצימרמנים - המעריצים הגדולים של זמר הקאנטרי - בקולקציה שלהם.

גרסתו של האנק סנואו "Buddy Little"

שבור לב וכל כך עצוב, תלתלים מוזהבים כולם רטובים מדמעות,

״תמונת צער לראות.

כורע קרוב לצד חברו ורק גאווה,

ילד קטן את המלים האלה הוא אמר לי.

גרסתו של בובי צימרמן ל"חבר הקטן "

שבור לב וכל כך עצוב

עיניים כחולות וגדולות מכוסות דמעות

הייתה תמונה של צער לראות

כורע קרוב לצד

מחברתו וגאוותו היחידה

בחור קטן, הוא אמר לי את המילים האלה

ככל שיהיה תמים, ברור שאיש מעולם לא לימד את בובי זימרמן הצעיר על הפרת זכויות יוצרים. אבל השיר הזה הוא דוגמה מוקדמת מאוד לסגנון של דילן לשאול מילות ומנגינות משירים שונים ותפרים אותם יחד ליצירת יצירותיו שלו.

אבל האם זו פלגיאט?

בעוד הגניבה הסופית של בובי זי למילותיו של שלג היא אכן פלגיאט, האם יצירתו המאוחרת נופלת תחת קטגוריה זו היא עניין של ויכוח. יש קו דק מאוד בין מה שמהווה פלגיאט לדבר שנקרא "פסטיזה" שמילון מריאם-וובסטר מגדיר כ"יצירה ספרותית, אמנותית, מוזיקלית או אדריכלית שמחקה את סגנון היצירה הקודמת ", או" מחזמר ". קומפוזיציה, ספרותית או מוזיקלית המורכבת ממבחר יצירות שונות. "חלק טוב מהקאנון של דילן נופל תחת שתי ההגדרות הללו ומהווה חלק גדול מהגאונות שלו.

במוזיקה העממית האמריקאית, זו כבר מסורת ארוכת שנים לחתוך ולהדביק משירי הדורות הקודמים. זה לא רק מעודד, אלא גם צפוי, ועם בואו לניו יורק ב -1961, דילן הוכיח במהירות את שליטתו בדמותו, השאיל שמאל וימין לא רק מהאליל המוזיקלי שלו, וודי גוטרי, אלא משירי עם ישנים ובלוז אמריקני בציבור. תחום. למשל, "הבלדה של הוליס בראון" משנת 1962 חייבת את הלחן שלה לבלדה של שנות העשרים, "Pretty Polly", בעוד שהסידור ל"מאסטרים של מלחמה "נלקח מתוך" Nottamun Town "של ז'אן ריצ'י, שיר עם אנגלי ששורשיו מתוארכים חזרה לגיל העמידה.

המודרני טיימס (2006) הפך להיות התקליט השנוי ביותר במחלוקת של דילן בכל הנוגע להרמת בוטות ומנגינות באופן בוטה - מבלי לזקוף לזכות המחברים המקוריים. אף על פי שזה לא היה דבר חדש עבור דילן, חלק מהמעריצים לא היו מוכרים עם הרעיון של פסטיצ'ה וכמה זה חשב לסגנון כתיבת השירים של דילן. לאחר יציאת האלבום ציינו חוקרים כי מילות השיר בכמה שירים דומות להפליא ליצירתו של המשורר הקונפדרציה מתקופת מלחמת האזרחים, הנרי טימרוד:

• מ"פרישה "של טימרוד:" יש חוכמה שצומחת בסכסוך. "
• מתוך "כשהעסקה יורדת" של דילן: "היכן שהחוכמה גדלה בסכסוך."
• מתוך "שני דיוקנאות" של טימרוד: "איך אם כן, אוי עייף! / הסבר את מקורות הכאב הנסתר ההוא?"
• מתוך "רוח על המים" של דילן: לא יכול להסביר / מקורות הכאב הסמוי הזה. "

בעוד דילן לווה קטעים משירתו של טמרוד עבור "כשהעסקה יורדת", הלחן מבוסס על להיט הבידוק של בינג קרוסבי, "איפה הכחול של הלילה (פוגש את זהב היום)". בנימה אחרת, דילן השתמש בבוץ סידור הבלוז של ווטרס מעיד כמעט על התו בסרט "רולין וטומבלין", ומשנה את מרבית המילים אך שמירה על הכותרת. עשרות מקרים אלה מפלפלים את האלבום כולו. עם זאת, בתווי האלבום מציינים "כל השירים שנכתבו על ידי בוב דילן."

פסטיזה של פסטיצ'ה

מבקרי מוסיקה עכשוויים רבים ופרופסורים טוענים כי פסטיזה היא הצורה המתקדמת ביותר של ביטוי יצירתי כיום, מה שיכול להסביר בחלקו את הצלחתו האדירה של דילן ככותב שירים. באופן דומה, היפ הופ ו- DJ electronica בוחנים פסטיציות בעזרת דגימות משירים אחרים. בכל הנוגע להשאלת מנגינות, השיר "Loser" של בק נשמע קרוב להפחיד ללהיט של "להקת האח הכללי" של "להקת כל הלילה", ואילו "Ice Ice Baby" של וניל אייס השאיל באופן בוטה את קו הבס מלהיטו של המלכה / דייוויד בואי "תחת לחץ".

האם השימוש השנוי במחלוקת של דילן בשורות ומנגינות אחרות של אמן הוא אתי הוא החלטתו של המאזין. אבל דילן תמיד ראה שירים שנמצאים ברשות הרבים כתבניות לבנות עליהם, והשאלות שלו לחומר של אחרים היא סביר יותר שדרכו לחלוק כבוד למי שהשפיע עליו רבות. בתורו, אמנים מהדור הבא מרבים להקדיש דילאן לכבוד ההשפעה שהייתה לו על המוסיקה שלהם. בראשותו של דילן, בסרטון השיר "Mediate" משנת 1987, ראש הממשלה INXS, מייקל האצ'נס, מרים ומחסל שלטים קטנים בכתב יד, ומחקים את הקטע השחור-לבן של הפרשנות הוויזואלית של דילן ל"בלוז תת-קרקעי הביתה. " השיר שלהם "Finger Lickin 'Good", בני הביסטי השתמשו במדגם - "אני חוזר לעיר ניו יורק, אני מאמין שהיה לי מספיק" - הועלה מהסרט "בדיוק כמו הבלוז של Tom Thumb". איך זה למען אירוניה?