נתגבר על: ההיסטוריה של המנון זכויות האזרח

"עלינו להתגבר" הפך פופולרי במיוחד בשנות השישים, במהלך התנועה לזכויות האזרח באמריקה, לאחר שפיט סייגר למד זאת, התאים אותו ולימד אותו לקהליו לשיר. בעוד שרוב האנשים מייחסים את השיר לסייגר, עם זאת, היה לו חצי מאה (בערך) להתפתח ולהרחיב את משמעותו לפני שחיילי התחייה כמו סייגר, גיא קרואן, פרנק המילטון וג'ואן באז הפופולריות שלו במהלך התחדשות העממית.

תולדות השיר

הלחן נמשך לפני מלחמת האזרחים, משיר בשם "No More Auction Block For Me." במקור, מילות השיר היו "אני אתגבר ביום מן הימים", המקשר את השיר למזמור של המאה העשרים שנכתב על ידי הכומר צ'ארלס טינדי מפילדלפיה.

אולם זה היה בשנת 1946, לפני שהשיר התפתח לכדי מראית עין של המנגינה שהכרנו כהמנון הלא רשמי של התנועה האמריקאית לזכויות האזרח. היא השרה על ידי קבוצת עובדים שובתים בשארלסטון, דרום קרוליינה, אשר הסתובבו בשביתה בת חודשים ארוכים תמורת שכר הוגן במפעל לעיבוד הטבק בו עבדו. הם הביאו את גרסתם לשיר לסדנה בבית הספר העממי להיילנדר במונטיגל, טן. מנהלת התרבות של בית הספר, זילפיה הורטון, הייתה רגילה לבקש ממשתתפי הסדנאות ללמד שירים לקבוצה, והעובדים הללו הציגו שיר שהם היו לאחרונה שירה, תחת הכותרת "אני אהיה בסדר." הורטון כל כך התלהב מהרגש שמאחורי אחד מפסוקי השיר, שחזר על השורה "אתגבר", היא עבדה עם מנהיגי האיגוד שהציגו לה את הכתוב כדי לשכתב את השיר כך שהוא עשוי להכיל קולקטיב יותר רוח הקהילה. השיר איתו הם יצאו תחת הכותרת "אנו נתגבר". עם זאת, הגרסא שלהם הייתה שיר איטי בהרבה, שרטט והדגיש כל מילה בודדת, עם מעין מנגינה נטויה שדיברה על מדיטציה.

שנה לאחר מכן פיט סיגר ביקר בבית הספר להיילנדר, שם נפגש והתיידד עם הורטון. היא לימדה אותו את "נתגבר" - שהפך לאחד השירים האהובים עליה - והוא עיבד אותו לשימוש בתוכניותיו. הוא גם שינה את "הרצון" ל- "יהיה" והוסיף כמה פסוקים משלו. איש אינו יכול להסכים על מי שעידכן את הלחן לקצב הצעידה של שלישות המוכרות לנו כיום. אך בכל אופן, זה היה גיא קרואן שהציג אותה בפני פעילי זכויות אזרח בקארולינה במהלך ישיבת הוועדה לתיאום סטודנטים לא-אלימים בשנת 1960. הופעתו של קרואן נחשבת ברובה ל"רגע "בו" נתגבר "הפכה להמנון תנועה, כפי שהיא נפגשה כמעט אינסטינקטיבית עם הנוכחים אוחזים בידיים שלובות ומתנדנדות למנגינת השלישיה.

עיבוד השיר לליריקה הנוכחית מיוחס לרוב לפיט סייגר, אך סיגר חולק את זכויות היוצרים עם הורטון, קרואן ופרנק המילטון. תרומותיו של השיר לתנועות העבודה וגם לזכויות האזרח היו מוחשיות, והוא ממשיך לשמש ברחבי העולם עד היום, בכל פעם שאנשים מתאספים בשם החופש והצדק.

השיר הוקלט על ידי ג'ואן באז בשנת 1963 והפך להמנון מרכזי של התנועה לזכויות האזרח.