אל תתעסקו עם אמן הקעקועים בטקסס ומתמודד דיו מאסטר, קלינט קאמינגס. הוא אומר את זה כמו שהוא ויש לו את הכישרון האמנותי לגבות את עצמו. לאחר שסיים את לימודיו בתואר לאמנות, קלינט החליט לנסוע בדרך פחות לנסוע והפך לאמן קעקועים. הוא משוגע, מצחיק ונלהב. זו הסיבה לכך.

מה קורה על מסך הטלוויזיה שאתה רוצה שאנשים יידעו עליך?

העניין בתכנית הוא שהוא מראה לי, ואני אף פעם לא מזייף שום דבר שאני עושה. אני מסתיר שוחק ואני יוצא כזין כשאתה פוגש אותי לראשונה וזה רק בגלל שאני לא חי את חיי מאופקים. אני הולך לומר את זה. אני לא מתכוון לשחק נחמד עם כולם רק בגלל שזה הדבר הפוליטי לעשות. זו תחרות. אני נותן כבוד לאנשים שלדעתי ראויים להם. אני מטקסס, בגלל שאני בוכה בקול רם.

האם זה החלק הכי מתסכל מהתוכנית?

כן, היו לי כמה איומי מוות. אני בחור נחמד באמת אני פשוט לוקח את מה שאני עושה ברצינות רבה. יש לי מאוד תשוקה. אם אני רואה משהו לא בסדר אני אומר את זה.

מה העצה הטובה ביותר שלך למישהו שרוצה קעקוע ולחיפוש האמן המתאים?

אני תמיד אומר לכולם לעשות את המחקר שלך על האמן שלך. התבונן בקעקועים שלהם וודא שהם נראים עקביים ואותו בחור עושה את אותה העבודה. ראה איזה סוג של אמן הם מחוץ לקעקוע. האם הם צובעים? האם הם עושים גרפיטי? האם הם מאיירים? האם הם עושים יצירות אמנות מסוגים אחרים? האם הם סוג האמן שיכול לצלם את הקעקוע שלך ולהפוך אותו לרצונך? ישנם המון משתנים שונים.

יש שתי דרכים לחקור את האמן שלך. ראשית, וודאו שהם יכולים לקעקע, ואז ראו איזה סוג אמן הם מחוצה לו. אז אתה צריך להיות טוב.

האם היה איזה סגנון קעקוע שהיית חוששת לעשות בתחרות?

כן, היו למעשה שניים. אחת הייתה מסורתית ואחת יפנית.

הסיבה לכך היא שלשני הסגנונות האלה יש המון חוקים אליהם. יש בזה הרבה תחבולות. זה לא כל כך פתוח כמו, למשל, דיוקנאות שחורים ואפורים או ניו-סקול. בקעקועים יפניים יש כל כך הרבה כללים כמו דגי קוי השוחים במעלה הנחל, פרחי לוטוס ועונות השנה שהיו הרבה דברים שלא הכרתי. אני חושב שהדברים האלה לא רק הפריעו לי, אלא אני חושב כמעט על כל מי שנמצא בתוכנית. אני שמח שזה היה שם כי בגלל מה שהם מנסים לירות ולתייג מישהו יחידת דיו ושהוא מכיר את כל הז'אנרים, אז זה משהו שהם יצטרכו לדעת.

בטקסס אנחנו לא עושים הרבה מהעבודה הזו. אז זה היה משהו שכשנכנסתי לזה ידעתי שאני הולך להיאבק עם שתי הקטגוריות האלה במיוחד.

מה סגנון אמנות הקעקועים שלך? אמרת שאתה ריאליזם ובית ספר חדש?

כשהתחלתי לקעקע בשנים 1997-1998, לא היה המון ריאליזם. לא היה שום מייק דה וריס. בית הספר החדש היה ממש גדול, ושחור ואפור היו ממש גדולים, כמו פול בות וטום רנשו, הם היו באמת המפגינים הכבדים באותה תקופה.

אני סוג של צבע בעיפרון יותר מכל דבר אחר. וכך בשנים האחרונות אני מתייפחת בריאליזם וזה הסתדר לי ממש טוב. מאוחר הייתי בחור ריאליזם, אבל ניו סקול הוא הרקע שלי. יש דבר מסוים בריאליזם שלי באופן שהצבעים שלי רוויים בהירים מדי.

אביך קנה לך מכונת קעקועים בגיל 15 כדי לתת לך משהו פרודוקטיבי לעשות. קעקעת את אביך?

קעקעתי את שני הוריי לא מעט. אני עושה את הקטע האחורי של אבי כרגע.

אם אתה רוצה לסכם את זה, על קצה המזלג, גדלתי בתחושה של אנרכיה. זה פחות או יותר המשפחה שלי, זה סוג הסביבה שגדלתי בה, פשוט משק בית אופנוען רגיל. וכשמדובר באופנוענים, מישהו בצוות מכיר אמן קעקועים לגיטימי, ואבא שלי הכיר את הבחור הזה והכיר לי אותו ואמר שבעצם הי הילד שלי מזיין בכל כך הרבה דרכים, אבל הוא אמן ממש נהדר. הוא זקוק למשהו שקשור לחייו. ככה הספקנו את כל העניין להתגלגל.

תוך כדי הלימודים לתואר שלי בעיצוב גרפי, הבנתי שאני מרוויח קעקוע יותר מכפי שאי פעם יכולתי לעשות עיצוב גרפי, וזהו.

מה היה הקעקוע הראשון שלך?

הקעקוע הראשון שקיבלתי אי פעם עשיתי בעצמי. עשיתי שטן גדול וסוגי קריקטורות על הרגל. הייתי כמו בת 16 ואמי התהפכה. זה לא כמו קעקוע קטן זעיר כאן, זה מהקרסול לברך.

כיסיתם אותו או שהוא מקורי?

זה בתהליך של כיסוי עכשיו. יש לי שרוול פולינזי שאני עושה וזה מכסה את זה.

היו לך שינויים בחוקי מנספילד לצורך קבלת חנות קעקועים. איך אתה חושב שהעיר תגיב אם תמשיך לזכות במאסטר הדיו ותגיע מהעיירה הקטנה שלהם?

כן, מנספילד לא איפשר קעקוע עד שהגעתי. עברתי כמו שישה חודשים של ישיבות מועצת התלמידים, פשוט לימדתי אותם שאני לא מוכר למכור קראק וזו אמנות שהיא ענף של מיליארדי דולרים. אמרתי להם שאהיה מועילה יותר לעיר שלהם מכל דבר אחר ובשש השנים האחרונות הוכחתי זאת.

העיר מאחוריי מאז היום הראשון שהם נלהבים מכך שאני שם וגאים בהישגים שלי. הם אוהבים את זה מסביב. אני לא האיש הכי טוב במחשבים אישיים בעולם, אני לא הכי נחמד, אבל יחד עם זאת הם שמחים שיש מישהו כמוני שידחוף את זה עד כמה שיצליח להשיג ולהשיג את מה שיש לי. היו קצת יותר מ 10, 000 אנשים שניסו את הדבר הזה. בשבילי להיבחר זה הישג בפני עצמו.

Ink Master יצר איתך קשר כדי לנסות ולהופיע. האם זה נכון?

אני חושב שמה שקרה בקליפורניה הם דיברו עם אמני קעקועים והם שאלו עם מי עליהם לדבר ואנשים המשיכו להעלות אותי, אתה יודע, די משוגע. אז הם יצרו איתי קשר וביקשו שאבוא לאוסטין. מעולם לא לקחתי את זה ברצינות. ירדתי לשם, נכנסתי, עשיתי את הראיון והייתי עצמי. והם אהבו את זה. אני חושב שמה שעזר זה השנה וחצי האחרונות שצילמתי את תוכנית היוטיוב שלי בחנות ותמיד יש לי מצלמה בפני. זה עשה לי טבעי לרדת ולעשות את הראיון הזה.

מדוע אתה מקווה להיבחר כמנהל דיו?

אני חושב שכולנו בתוכנית מרגישים שמי שהולך עם זה צריך להיות מעוגל בקעקועים אבל גם להיות מסוגל להדגים לעולם מה צריך ומה אנחנו מקריבים בשביל מה שאנחנו.

הבחור שיזכה בזה צריך בסופו של דבר לקבל חניכה מסורתית. יש ללמד אותם כיצד לכבד אחד את השני, כיצד לכבד את צורת האמנות ולכבד את זקניהם. כך לימדו אותי. מי שמנצח את זה, אני מקווה שיש להם אותם ערכים ומוסר שיש לי ואני מקווה שמופיע עם כל מי שצופה בתכנית.

אני מקווה שהם יגידו, וואו לאותו בחור זה מגיע, הוא הקדיש את כל חייו והלך על זה בדרך הנכונה. הוא לא התחיל לקעקע עם סיבוב מזוין בכלא. הבחור הזה עשה זאת בדרך הישנה, ​​וזו עדיין הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

מה קעקוע בשבילך?

מה שהכי קדוש בקעקוע הוא שזה זיכרון חזותי. כשאתה מסתכל על קעקוע אתה יכול לזכור את האדם שהיית כשקיבלת את זה, את הסיטואציות שהיית בה כשעשית את זה, אתה יכול לזכור איפה השגת אותו, ואתה יכול לזכור את אותו לילה ואיך זה קרה. זה הדבר שאני הכי אוהבת בזה. אני יכול להסתכל אחורה על הקעקועים שלי, אפילו על הרעים, ואני יכול לזכור את הילד שהייתי כשקיבלתי אותו, ואני יכול לזכור את המאבקים.

קעקועים הם מעט כמוסות זמן. כשאתה פוגש מישהו והם מראים לך את הקעקועים שלהם, הם לוקחים אותך לטיול הקטן הזה בחייהם. זה מה שאני הכי אוהבת. הקעקועים שיש להם הכי הרבה זיכרונות הם אלה שבהם אנשים עובדים עם האמנים שלהם והם מציגים משהו שהוא טוב בהרבה מכל הבזק על הקיר, זה מוסיף ערך סנטימנטלי הרבה יותר.

מה הציפור האהובה עליך?

אני מאוד אוהב קרדינלים אדומים. הם בולטים כמו משוגעים.

מה עומד מאחורי שם חנות הקעקועים שלך Sparrows Company

זה קשור כמעט לכל דבר. רציתי סטודיו לקעקועים נשמע ממש טבעי ובו זמנית, אני באמת נכנס לג'ק ספארו.

מה הפרח האהוב עליך? הייתי צריך לומר את הפלומריה. הסיבה לכך היא שהם נמצאים בכל מקום בהונולולו ויש להם ריח פנטסטי. הם רק פרח קטן וחמוד שמזכיר לי מקום מדהים שהלוואי והייתי.

מה המוטו האישי שלך?

דבר חרא, תכה. זה גדול בחוץ בטקסס.