באופן כללי, ג'אז לטיני הוא תווית מוזיקלית המוגדרת על ידי השילוב של ג'אז עם מקצבי מוזיקה לטינית. ג'אז ברזילאי, סגנון שיצא מהצלילים של בוסה נובה בזכות אמנים כמו אנטוניו קרלוס ג'ובים וג'ואאו גילברטו, מתאים למושג כללי זה. עם זאת, מבוא זה לתולדות הג'אז הלטיני עוסק במקורותיו והתפתחותו של הסגנון שהגיע להגדרת הג'אז הלטיני בכללותו: ג'אז אפרו-קובני.

הבנרה וג'אז מוקדם

למרות היסודות של הג'אז הלטיני אוחדו בשנות הארבעים והחמישים, יש עדויות לגבי שילובם של צלילים אפרו-קובניים לג'אז המוקדם. לעניין זה חלוץ הג'אז ג'לי רול מורטון השתמש במונח גוון לטיני כדי להתייחס לקצב שאפיין חלק מהג'אז שהושמע בניו אורלינס בראשית המאה העשרים.

הגוון הלטיני הזה היה התייחסות ישירה להשפעה שהייתה הבאנרה הקובנית, ז'אנר שהיה פופולרי באולמות הריקודים של קובה בסוף המאה ה -19, ביצירת כמה מביטויי הג'אז המקומיים שהופקו בניו אורלינס. לאורך אותם קווים, הקרבה בין ניו אורלינס להוואנה אפשרה גם למוזיקאים קובנים לשאול אלמנטים מהג'אז האמריקני המוקדם.

מריו באוזה ודיזי גילספי

מריו באוזה היה חצוצרן מוכשר מקובה שעבר לניו יורק בשנת 1930. הוא הביא עמו ידע יציב במוזיקה קובנית ועניין גדול עבור הג'אז האמריקאי. כשהגיע לתפוח הגדול הוא הצטרף לתנועת הלהקות הגדולות כשהוא מנגן עם הלהקות של צ'יק ווב ו- Cab Calloway.

בשנת 1941 עזב מריו באוזה את תזמורתו של קאב קליוואי כדי להצטרף ללהקה של מאצ'יטו והאפרו-קובנים. כששיחק כמנהל המוסיקה של הלהקה של מאצ'יטו, כתב בשנת 1943 מריו באוזה את השיר "טנגה", סינגל שנחשב בעיני רבים למסלול הג'אז הלטיני הראשון בהיסטוריה.

כשהוא ניגן בלהקותיהם של צ'יק ווב וקאב קליוואי, הייתה למריו באוזה הזדמנות לפגוש חצוצרן צעיר בשם דיזי גילספי. הם לא רק יצרו ידידות לכל החיים אלא גם השפיעו על המוסיקה של זה. בזכות מריו באוזה, דיזי גילספי פיתח טעם למוזיקה האפרו-קובנית, אותה שילב בהצלחה בג'אז. למעשה, מריו באוזה היה זה שהציג את דיזי גילספי את כלי ההקשה הקובני לוצ'יאנו צ'אנו פוזו. יחד, דיזי וצ'אנו פוזו כתבו כמה ממסלולי הג'אז הלטיני האיקוניים ביותר בהיסטוריה כולל השיר האגדי "מנטקה".

שנות הבמבו והלאה

בתחילת שנות החמישים, ממבו כבש את העולם בסערה והג'אז הלטיני נהנה מרמות פופולריות חדשות. הפופולריות החדשה הזו הייתה תוצאה של המוזיקה שהופקו על ידי אמנים כמו טיטו פואנטה, קאל צ'אדר, מונגו סנטמריה וישראל 'קאצ'או' לופז.

במהלך שנות השישים, כשנטשו את ממבו לטובת תמהיל מוזיקלי חדש בשם סלסה, הושפעה תנועת הג'אז הלטיני על ידי אמנים שונים שעברו בין הז'אנר המתהווה לג'אז. כמה מהשמות הגדולים כוללים אמנים שונים מניו יורק כמו הפסנתרן אדי פלמיירי ונגן כלי ההקשה ריי בררטו, שלימים שיחק תפקיד מרכזי עם להקת הסלסה המיתולוגית Fania All Stars.

עד שנות השבעים עוצב ג'אז לטיני בעיקר בארצות הברית. עם זאת, בשנת 1972 בקובה, הקים פסנתרן מוכשר בשם צ'וצ'ו ואלדס להקה בשם Irakere, שהוסיפה פעימה פאנקית לג'אז הלטיני המסורתי המשנה לנצח את צלילי הז'אנר הזה.

בעשורים האחרונים המשיך הג'אז הלטיני לשגשג כתופעה גלובלית יותר ששילבה כל מיני אלמנטים מעולם המוזיקה הלטינית. כמה מיוצרי הג'אז הלטיני המפורסמים ביותר כיום כוללים אמנים מבוססים כמו צ'וצ'ו ואלדס, פקיטו ד'ריברה, אדי פלמיירי, פונצ'ו סאנצ'ס וארטורו סנדובל, ודור חדש של כוכבים כמו דנילו פרז ודוד סאנצ'ס. ג'אז לטיני הוא עסק שאינו נגמר.