סיפורו של צ'רלי ווקר - חייו וקריירה

צ'רלי ווקר נולד ב- 2 בנובמבר 1926 בקופוויל, טקסס. הוא גדל בחווה ובילה את ימיו בבחירת כותנה, והוא התוודע למוזיקת קאנטרי ולנדנדה מערבית מגיל צעיר. הוא היה מתפרנס בהופעה של חי בהיותו בן 17. ווקר שר בטונקסים מצופפים ברחבי דאלאס, ועד מהרה הוא הפך לקולן של קאובוי רמבלרס של ביל בויד.

הוא המשיך להופיע עם קאובוי רמבלרס עד שהתגייס לצבא ארה"ב והפך לג'וקי דיסק לרשת הרדיו של הכוחות האמריקניים בזמן ששירת בטוקיו. לאחר שירות של שנתיים, הוא התיישב בסן אנטוניו בראשית שנות החמישים והחל לעבוד כג'וקי דיסקים ב- KMAC, תחנת רדיו מקומית.

ווקר הפך לאחד מעשרת רוכני הדיסק הקלאסי של המוזיקה במדינה. הוא קיבל את אחד הכיבודים הגבוהים ביותר ממדינת טקסס בשנת 1962: הבן האהוב על טקסס. הוא שהה בתחנה במשך 10 שנים ובנה לעצמו מוניטין כזה שהוא הוחלף בהיכל התהילה של ה- DJ Music Country בשנת 1981.

ראשיתו של ווקר

ווקר עבד בהצלחה כג'וקי דיסקים במשך כמה שנים, אך הוא לא הצליח לנער את תשוקתו לשירה והוא החליט להמשיך בקריירת מוזיקה. הוא חתם עם רשומות הקיסרי בשנת 1952 והקליט כמה סינגלים: "אני מחפש עוד אותך", "מחוץ לזרועותיי" ו"תרחק מהראש שלי. " איש מהם לא הרים מספיק משיכה והתווית הפילה אותו אחר כך.

הוא חתם עם דקה בשנת 1954 והפיק את הלהיט הקטין "תגיד לה שקרים ותאכיל את הממתק שלה". השיר לא היה הלהיט הגדול ביותר בקריירה שלו, אבל זה אכן זכה לו הרבה קרדיט והיה פופולרי מספיק בכדי להציב אותו על הרדאר. סוף סוף הוא השיג הכרה לאומית עם השיר "רק אתה, רק אתה" בשנת 1955.

הוא הוציא עוד כמה שירים בינוניים עם דקה וחתם בקצרה עם מרקורי בשנת 1957, כשהוא משחרר את "Dancing Mexico Girl" ו- "I Never Never Let It, Show." ואז עזב ווקר את מרקורי וחתם עם קולומביה בשנת 1958. הלהיט הגדול הראשון שלו הגיע כששחרר את "Pick Me Up on Your Way Down", שנקבע על ידי הרלן האוורד האלמוני אז. האוורד היה אז מפעיל מלגזות במפעל להדפסה בקליפורניה. הקלטתו של ווקר של שירו הפכה ללהיט מופץ, מכר מיליוני עותקים וסייע בהשקת כל אחת מהקריירות שלהם.

קריירה של ווקר

ווקר מעולם לא השיג את אותה הצלחה מסחרית אחרי "Pick Me Up on Your Way Down", אך הוא לא הפסיק לעשות מוזיקה. הוא הוציא מחרוזת סינגלים למעקב אך קולומביה לא ראתה אותו כאמן בר-קיימא מבחינה כלכלית. הם הפילו אותו ב -1963.

הוא קפץ בחזרה עם "סגור את כל ההונקי טונקס" בשנה שלאחר מכן לאחר שחתם ב- Epic. בשנת 1967 הוא הוציא את "Don't Squeeze My Sharmon", שיר חידוש בהשראת ביטוי לתפוס נייר מסחרי של Charmin. ווקר הוזמן סוף סוף להצטרף לגראנד אולה אופרי באותה שנה. הנוכחות הבימתית שלו והשירים השנונים הפכו אותו לפייבוריט באופרי והוא בילה 40 שנה בהופעה שם.

ווקר המשיך להקליט מוזיקה לאורך כל שנות השבעים. סינגל התרשימים האחרון שלו היה "הסיכויים והקצוות", שיצא על ידי חברת Capitol Records בשנת 1974. הוא גם הופיע בסרטו הראשון בסרט "חלומות מתוקים" מ- Patsy Cline משנת 1985.

המורשת שלו

הגרנד אולה אופרי ומוזיקת הקאנטרי איבדו שניהם חבר יקר כאשר ווקר נפטר ב- 12 בספטמבר 2008 בהנדרסוןוויל, טנסי. הוא אובחן כחולה בסרטן המעי הגס רק כמה חודשים לפני כן. הוא היה בן 81.

אהבתו של ווקר למוזיקת קאנטרי הראתה בכל פעם שהוא עלה לבמה. הוא סייר בכל מדינה בארצות הברית, כמו גם בנורבגיה, בריטניה, יפן, איטליה ושוודיה. אף פרפורמר אחר לא יצליח למלא את נעליו של הבדרן המוכשר הזה. הוא אומן מוזיקלי קאנטרי אחד שהאגדה שלו ממשיכה להתקיים.