ההיסטוריה של מוזיקת הרוק הייתה תנודתית ובלתי ניתנת לחיזוי מכיוון שהז'אנר הגדיר את עצמו מחדש והמציא את עצמו מחדש מאז הופעתו בסוף שנות הארבעים. באופן לא מפתיע, אם כן, זה יכול להיות קשה ליישם הגדרה ישירה על פורמט מוזיקלי כל כך חסר מנוחה.
אך בעוד שאנשים עשויים להתפלפל על הפרטים הספציפיים, בדרך כלל ניתן לתאר את מוסיקת הרוק כמוזיקה קשתית המבוצעת עם גיטרות חשמליות, בס ותופים ובדרך כלל מלווה במילים המושרות על ידי זמר. זה נשמע די פשוט, אבל מבט מקרוב על התפתחות הרוק מצביע על האופן בו סגנונות והשפעות שונות עיצבו את התפתחותו לאורך השנים.
מקורותיו של רוק (שנות ה -40-60)
ניתן לייחס את מקורותיו של רוק לסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, כאשר הסגנונות הפופולאריים של היום, מוזיקת קאנטרי ובלוז, הוחלפו לצליל חדש בעזרת גיטרות חשמליות ותופף קבוע. אמני רוק חלוציים משנות החמישים כמו צ'אק ברי נשענו בכבדות על מבני בלוז קלאסיים תוך הפגנת כשרון כבדרנים ילידי טבע. בניגוד למוזיקת הפופ הבטוחה של התקופה, ההתקפה האגרסיבית של הרוק הציעה חופש מיני שהיה מזעזע באותה תקופה שמרנית.
בשנות ה -60 המוקדמות, חסידיו של ברי, ובמיוחד הרולינג סטונס, הרחיבו את היקף הרוק על ידי מעבר מאמנים סינגלים למוזיקאים המסוגלים להפיק אלבומי שירים מגובשים. הסטונס חיבק מין ומרד נעורים במוזיקה שלהם, ואחר כך העלו את הרוק לגבהים תרבותיים חדשים.
האבולוציה של רוק (1970)
ככל שמוזיקת הרוק הפכה לצורה הדומיננטית של מוסיקה פופולרית, להקות חדשות נבנו על חוזקות קודמותיהן תוך הסתעפות לטריטוריה קולנית חדשה. לד זפלין העניק לרוק צליל אפל וכבד יותר, והפך לאחת הלהקות הפופולריות משנות ה -70 ועזר להניע את הז'אנר החדש המכונה רוק קשה או כבד מטאל.
בערך באותה תקופה הוסיפה פינק פלויד אלמנטים פסיכדליים ועיבודים מורכבים, ויצרו אלבומי קונספט שקשורים זה לזה לפי נושא בודד והתכוונו להיקלט בישיבה יחידה. אלבומים כמו "Dark Side of the Moon" זכו בזכות ההשראה של תנועת הרוק המתקדמת.
בסוף שנות ה -70, בתגובה למה שהם תפסו כלהקות "היפיות" יומרניות כמו פינק פלויד, קבוצות הכוללות את "סקס פיסטולים" וה- Clash פשטו את הרוק למרכיביה העיקריים: גיטרות רמות, יחס גס רוח, ושירה זועמת. פאנק נולד.
בעוד שכל שלוש התנועות נהנו מדרגות שונות של קבלת המיינסטרים, סגנון רביעי ופחות מוכר החל לקרום עור וגידים. זרקור רעש אטונלי ומכשירי רוק לא שגרתיים כמו מכונות תופים, קבוצות כמו פר Ubu הפכו לחלוצי הרוק התעשייתי, תת-סוג שוחק שלא נהנה מפופולריות רחבה אך השראה ללהקות רוק עתידיות.
Splintering של רוק (שנות השמונים)
עם תחילת שנות השמונים, הרוק המיינסטרימי איבד קיטור מסחרי, והצליל שלו התגבר. בסביבה כל כך עומדת באופן יצירתי, תת-סדרות החלו לבטא את הדומיננטיות שלהן.
בהשראת סטטוס הזר של הפאנק והכלי האקלקטי התעשייתי, להקות אנגליות מונעות קלידים כמו דפש מוד הפגינו סגנון כתיבת שירים מופנם יותר, ויצרו פוסט-פאנק, שתואר גם כגל חדש.
בינתיים, קבוצות אמריקאיות כולל REM השתעשעו באלמנטים של פוסט-פאנק, ואיזנו מילות אינטרוספקטיביות עם עיבודי להקת רוק מסורתיים. להקות אלה זכו לכינוי קולג 'רוק בגלל הפופולריות שלהן בתחנות הרדיו של המכללות.
בסוף שנות ה -80 הפך המכללה רוק לאלטרנטיבה כל כך משתלמת לסלע המיינסטרים שהוא זכה למוניקר חדש: רוק אלטרנטיבי. זה נקרא גם אינדי רוק מכיוון שלעתים קרובות הלהקות היו חתומות על תוויות קטנות, בבעלות עצמאית.
רוק אלטרנטיבי מלט את מעמדו התרבותי כשמגזין המוזיקה Billboard יצר בשנת 1988 תרשים חדש לרוק אלטרנטיבי, שהפרסום סיווג אותו כ"רוק מודרני ". עבור רוב מעריצי המוזיקה מונחים כמו רוק מודרני, אלטרנטיבה ואינדי הם דרכים נרדפות לתאר את התת-מין הפופולרי הזה.
הופעתה המחודשת של רוק (שנות ה -90)
עם עלייתו של "Nevermind" של נירוונה בשנת 1991, הפך הרוק האלטרנטיבי למוזיקה הפופולרית הדומיננטית. אך בעוד שלהקות אחרות צצו במהרה כחלק מתנועת הגראנג '(מה שהתמזג בין רוק קשה ופאנק), קבוצות אחרות, כמו סאונדגארדן, עקפו את עולמות מוזיקת הרוק האלטרנטיבית והמיינסטרים.
החמרה מהתאבדותו של ראש הממשלה נירוונה קורט קוביין, מוסיקה אלטרנטיבית החלה לאבד את הברק שלה באמצע העשור, והציבה את הבמה להתהוות הרוק הזרם המרכזי.
אחת הלהקות הראשונות שהשתמשו בקאמבק של הרוק המיינסטרימי הייתה Limp Bizkit, אשר איגדה בין רוק קשה וראפ לראפ-רוק היברידי. קבוצות כמו Staind ו- Puddle of Mudd עקבו בעקבות לימפ ביזקיט, אם כי הלהקות הללו התמקדו ברוק קשיח מלודי ולא בשילוב ראפ בתמהיל.
להקות ששגשגו בתקופת הזוהר של הגראנג 'אך לא נכנסו בקלות לתת-האלטרנטיבה האלטרנטיבית, כמו רד הוט צ'ילי פפרס, המשיכו למצוא קהלים לאורך שנות ה -90. בנוסף, קבוצות שעלו מאפר הגראנג ', ביניהן לוחמי Foo, שילבו את האנרגיה החיצונית של המוסיקה האלטרנטיבית כדי להניע מחדש את הרוק המיינסטרימי.
עם כניסת מוזיקת הרוק למאה ה -21, למעשים המצליחים ביותר הייתה אותה רוח כמו קודמיהם של שנות ה -60, גם אם הם נשמעו די שונים. לינקין פארק ממזג בין היפ הופ ומטאל, ואילו 3 Doors Down מחקה מסורות רוק קשות של העבר תוך מתן ספין עכשווי. אין ספק שמוזיקת הרוק תמשיך להתפתח ותשאב מההיסטוריה העשירה שלה ותמשיך לשמור על אוזנה פתוחה להמצאה הקולית הבאה.
